שרלוט שיין. בתנאים שלה

שרלוט שיין היא אחת האקטיביסטיות הבולטות בארה"ב למען זכויות עובדות מין. רשימת התפוצה שבה כתבה על חייה צברה חמשת-אלפים מנויים, וכשהחליטה לפתוח קמפיין מימון המונים כדי לפרסם את רשימותיה בספר, הקמפיין הגיע ליעדו כבר בתוך 12 שעות.

שיין, טבעונית כבר 16 שנה, יכולה לכתוב באותה רצינות מאמרי נאצה נגד גבריוּת (בצדק!) ונגד שיבולת שועל (לא בצדק!). היא יכולה לשנוא עבודת מין ועדיין לתמוך באי-הפללה. והיא יכולה לכתוב באופן מורכב על גברים: "כל הגברים הם לקוחות. כלומר, אין מאפיין מזהה שבאמצעותו אפשר להבדיל בין גברים שרוכשים מין לבין אלה שמתחמנים אותו בחינם. תחושת הזכאוּת, היכולת להתעלל, האכזריות, החסד, הכֵּנוּת; כולם תמיד שם".

שיין מתארת איך מרגיש מבחינתה מין בתשלום. "הרוב המכריע של הסקס מרגיש שגרתי. כל כך מוּכָּר. קל לעשות סקס וזה לא עניין גדול. או יותר נכון, זה סוג של עניין גדול אבל לא כמו שאנשים עושים מזה. צריך נסיבות מיוחדות כדי שלא ארגיש 'אה, עוד פעם זה'." אבל היא מתארת גם את התחושות הקשות של סקס עם לקוח שהיא שונאת לשכב איתו:

"זה היה כמעט בלתי נסבל. כשהוא גמר חשבתי, 'תודה לאל שזה נגמר, זה נגמר, זה נגמר, זה נגמר, תודה לאל'. ההקלה שלי היתה עוצמתית יותר מהאורגזמה שלו. אני כמעט חסינה לסקס רע בעבודה, אבל להיות איתו הזכיר לי כמה זה מאַכֵּל לתת גישה אינטימית לגופך למישהו שלא היית בוחרת להיות אינטימית איתו.

התחושות אינן כואבות בדרך הרגילה, הפיסית. הן מכאיבות בכך שהן מוחקות כל רצון חוץ מהרצון שזה יפסיק. אין לי חיים חוץ מהרצון שזה ייגמר. אין לי תחומי עניין, אין לי אישיות, אין לי עתיד. אני רק מתפללת לסיום. זה לא כמו להכריח את עצמך ללכת למשרד בבוקר כשמתחשק לך בעצם לישון. זה לא לרחוץ את התחת למטופל שלא שולט בצרכיו. זה מרגיש כמו מבחן פסיכולוגי שתוכנן על-ידי סוציופתים צבאיים. אני כמעט חושבת שכבר עדיף שזה היה בכפייה, מפני שבמקרה כזה הייתי יכולה להיאבק בו. החלק הגרוע ביותר הוא להיות שותפה למעשה. אני נאלצת להשפיל את עצמי ולזייף אורגזמה בזמן שאני סולדת מנטלית מהמגע בינינו.

הוא לא בן אדם רע – זה מה שאני אומרת לעצמי כשאני נאבקת לעשות את הסקס שבעבודה. לפעמים אני אפילו מרגישה אשמה שאני שונאת את זה כל כך. השנאה אינה הגיונית, היא כל כך אינטנסיבית. המעשה הזה פוגע בנשמתי באופן שאין דרך להביע".

יש לה את הדרכים שלה לנסות להתמודד. "הנוגדן לסקס בעבודה אינו הימנעות מסקס. הנוגדן הוא לעשות לפחות אותה כמות של סקס כמו בעבודה, אבל בתנאים שלי, עם האנשים שאני בוחרת".

עובדת המין נמאסה עליה בשלב מסוים. "אני מרגישה יותר ויותר תחושה של חוסר הגינות. השקעתי כל כך הרבה זמן בלעשות סקס שלא רציתי לעשות. ביליתי את כל שנות העשרים שלי ביחסי מין עם גברים מבוגרים שלא היה לי שום קשר אליהם או עניין מיני בהם". נמאס לה: "ישבתי עם דפי החשבון שלי והבנתי שיש לי חסכונות מטורפים. כל כך הרבה שזאת היתה נקודת פרישה אפשרית. אבל מי פורש ממשהו שהוא מרוויח בו כל כך הרבה? ההשקעה הרגשית שלי בלהרוויח עוד ועוד עדיין הניעה אותי. [...] התחלתי להרגיש שהשווי שלי כבן אדם הוא פשוט הסכום שהרווחתי בשנה. אחרי נקודה מסוימת, כבר שכחתי מה משמעות הכסף ומה אני אמורה לעשות איתו".

היא המשיכה לעבוד גם אחרי שמצאה בן זוג מונוגמי. "רציתי לרצות להפסיק לעבוד בזנות יותר ממה שבאמת רציתי. רציתי במידה מסוימת להפסיק, אבל לא מספיק. המוטיבציה העיקרית להישאר בעבודה – כסף – היתה מצד אחד מוצדקת. היכולת להיות המפרנסת העיקרית שלנו בזכות עבודת המין מילאה אותי בגאווה. מצד שני, הכסף היה רק חלק מהעניין. הפסקתי לקבל לקוחות חדשים, ונפטרתי מהלקוחות הקבועים הפחות טובים. אבל רוב הלקוחות הקבועים שלי היו גברים שאכפת לי מהם, שנהניתי בחברתם כי היתה מוּכֶּרת ורגועה. לא הייתי צריכה לזייף כלום בשבילם. הייתי צריכה לפתור את העניין בתוך תוכי, ברמה הרגשית, לפני שאוכל להפסיק לעבוד לחלוטין בעבודת מין".

בהדרגה, הקשר עם מקס, בן זוגה החדש, הפך את עבודת המין לבלתי נסבלת. "העבודה היתה הכי קשה אחרי שהייתי איתו. כשהסקס בעבודה הוצב מול המגע שחשקתי בו עם מקס, הוא עורר בי פאניקה ונרגנות. הסקס בעבודה היה בלתי נסבל מרוב שלא היה רצוי. הכול הרגיש גרוע יותר. לא רציתי לעשות סקס בעבודה יותר, אפילו לא את הסקס הרגיל והלא מאתגר. רציתי לעשות רק סקס מופלא, עם מקס".

"לפני כמה חודשים, בזמן שלקוח נגע בי, מחשבה בסיסית עשתה את דרכה לראשי: יכולים להיות לי חיים שבהם לעולם לא אצטרך לשאת את המגע של מישהו אם אני לא רוצה אותו. היופי הטהור של הרעיון הזה היה כל כך גדול שלא יכולתי לקחת אותו ברצינות. זה היה כמו להסתכל בשמש, ואני הסטתי את מבטי".

"חופש הרגיש פעם כמו האפשרות להרוויח כסף עבור עבודה מינית שאחרת לא היתה מוערכת. עכשיו דווקא לעשות סקס בחינם מרגיש כמו חופש. עכשיו החופש הוא לא לחוות סקס בתור עבודה."

והיא אכן נהנית מהחופש. "זה סוף כל כך בנאלי לממואר על זנות. את פוגשת גבר, מתאהבת, פורשת מהעבודה, יודעת שהזנות שייכת לגמרי לעבר, נקודה, ביי ביי. מקס היה הסוף הטוב שלי. התחלתי אפילו להאמין במונוגמיה. אני כזאת קלישאה של עובדת מין".