בלגיה

הזנות בבלגיה חוקית. כל מה שמסביב לה אסור: שידול לזנות, ניהול מכון ליווי, השכרת דירה וכו'. עם זאת, לכל מועצה מקומית יש תקנות אחרות, כך שבחלק מהערים מותר לעבוד בזנות רחוב ובחלק לא, בחלקן קיימים חלונות אדומים ובחלקן לא, בחלקן יש מועדוני "אירוח" ובחלקן לא. בקיצור, המצב החוקי מסובך מכדי לסכם אותו, ותוכלו לקרוא עליו יותר כאן. הרשומה הזאת תעסוק במצבן של עובדות המין עצמן, על-סמך מחקר מ-2011 בהשתתפות 543 עובדות מין בבריסל, אנטוורפן, שרלרואה, גנט וליאז'.

המחקר כלל נשים בלבד. הן הגיעו מכל זירות הזנות, אבל 71% מתוכן היו אזרחיות בלגיה, ולכן המחקר אינו מייצג בהכרח את מצבן של עובדות המין המהגרות במדינה. הוא כן מייצג את ההבדלים המשמעותיים בין זירות הזנות השונות.

הגיל הממוצע של המשתתפות במחקר היה 36. גיל הכניסה הממוצע לזנות היה 26, גיל הכניסה החציוני 24. 6% התחילו לפני גיל 18, רובן בזנות רחוב. 

מצב כלכלי: 31% נהנו ממצב כלכלי טוב, ובדיוק אותו אחוז סבלו ממצב כלכלי רע. 38% היו במצב כלכלי בינוני.

בזנות רחוב 47% סבלו ממצב כלכלי רע ו-42% ממצב כלכלי בינוני, לעומת העובדות במועדונים ובליווי, שכמעט 60% מהן נהנו ממצב כלכלי טוב.

שעות עבודה: המשתתפות במחקר עבדו בממוצע 31 שעות בשבוע. 

כמעט מחצית מהמשתתפות עבדו 6-5 ימים בשבוע, ושליש עבדו 4-3 ימים בשבוע.
כמעט מחצית מהמשתתפות עבדו בין ארבע לשבע שעות ביום, ו-41% עבדו שמונה שעות ביום ומעלה. 

שעות העבודה תלויות במקום העבודה. 79% מהעובדות במועדונים עבדו יותר משמונה שעות ביום, ולעומתן 66% מהעובדות בליווי עבדו פחות משלוש שעות ביום.

שעות העבודה כוללות גם שעות ארוכות של שעמום בהמתנה בין לקוח ללקוח, ומרואיינות רבות אמרו שזהו החלק הקשה ביותר בעבודה. למרות שעות העבודה הארוכות, החציון הוא רק 2.5 לקוחות ביום.

תנאי עבודה:88%  מהנשים אמרו שהן קובעות בעצמן את שעות העבודה שלהן. כל העובדות בליווי ובחלונות יכולות לקבוע את שעות העבודה בעצמן, ואילו בברים ובמועדונים רק 66% קובעות עצמאית את זמני העבודה (האחרות נאלצות להסכים לתנאי המועדונים אם הן רוצות לעבוד בהם).

94% נהנות מחופש מוחלט לקבוע איזה אקטים מיניים יבצעו ואיזה לא. רק שתיים מהמשתתפות אינן יכולות לקבוע זאת בעצמן, שתיהן בזנות רחוב.

86% יכולות לקבוע בחופשיות מוחלטת איזה לקוחות יקבלו ואיזה לא. רק ל-3% אין כמעט חופש לסנן לקוחות (לא בגלל כפייה פיסית, אלא בגלל לחץ כלכלי או תחרות עם עובדות מין אחרות).

במילים אחרות, רוב עובדות המין יכולות לקבוע בעצמן מתי יעבדו, עם מי יעבדו ואיך יעבדו, פריווילגיה שאין ברוב העבודות שאינן עבודת מין, שבהן הנשים נאלצות לציית לקביעות הבוסים שלהן ביחס לשעות העבודה, המשימות והלקוחות. זה כמובן לא אומר שעבודת מין היא נפלאה, ולא רק בגלל השעמום בין לקוח ללקוח והעבודה הקשה.

המשתתפות במחקר אומרות שהבעיה העיקרית בעבודה היא הסטיגמה נגדן. בנוסף הן מתלוננות על המדיניות החוקית הנקבעת ללא התייעצות איתן - בעיקר הסגירה של רובעי אורות אדומים, האיסור על זנות רחוב והתשלומים הגבוהים שהן נאלצות לשלם כדי לעבוד במקומות חוקיים. 

הבעיה השלישית שעובדות המין מציינות היא השלכות השימוש בסמים.

30% מעובדות המין במחקר סובלות מתלות באלכוהול או בסמים. ככל שהנשים היו מבוגרות יותר ועבדו בזנות יותר שנים, כך הן השתמשו יותר בסמים. העובדות בחלונות השתמשו בהם פחות מכולן, ואילו העובדות בזנות רחוב ובמועדונים יותר מכולן. הן אומרות שהסמים והאלכוהול הופכים את העבודה לקלה יותר, אם כי רובן מעדיפות להשתמש בהם דווקא אחרי העבודה כדי להירגע. רוב השימוש באלכוהול במקום העבודה נעשה ביחד עם הלקוחות, שרוצים לשתות או לקחת סמים ביחד עם הנשים, ו-45% מתוכן מסכימות לפעמים כדי לא לאבד את הלקוחות.

15% מהמשתתפות משתמשות בקביעות בסמים קשים, רובן בזנות רחוב. בזמן שחמישית מהעובדות בזנות רחוב הזריקו סמים בחודש שלפני המחקר, אף לא אחת מהעובדות בזירות הזנות האחרות עשתה זאת.

16% מעובדות המין פיתחו תלות באלכוהול: 6% מהעובדות בחלונות, 29% במועדונים ו-22% ברחוב.
14% בתרופות הרגעה: 11% מהעובדות בחלונות, 8% במועדונים ו-21% ברחוב.
10% בקוקאין: 4% מהעובדות בחלונות, 14% במועדונים ו-25% ברחוב.
7.5% בקנאביס: 2.5% מהעובדות בחלונות, 6% במועדונים ו-12% ברחוב.

כמו שאפשר להבין, השימוש בסמים בקרב עובדות מין נרחב בהרבה ביחס לשאר האוכלוסייה, אבל רובן אינן משתמשות בקביעות בסמים. כמו כן, יש הבדלים ניכרים בין זירות הזנות השונות, מה שמראה כמה קל לעוות נתונים לטובת אג'נדה כלשהי אם בוחרים להתמקד רק בזירה מסוימת.