לזכרה של לורה לי

לורה לי אהבה חתולים ושנאה סטטיסטיקות מזויפות. היא המציאה כמה סטטיסטיקות משלה, למשל, "ל-84% מעובדות המין יש לפחות חתול אחד. עובדות מין שאין להן חתול אינן מייצגות ואין סיבה לדבר עליהן", "100% מעובדות המין לא מודעות לעובדה שהן מכרו את גופן, וממשיכות להשתמש בו". היה לה תואר ראשון בכלכלה, היא למדה לתואר שני בפסיכולוגיה, והיא ובתה בת ה-17 היו בית אומנה לחתולים. היא היתה גם עובדת מין ואחת האקטיביסטיות החשובות ביותר למען זכויות נשים בצפון-אירלנד, מדינה שמפלילה הפלות ועובדות מין. לורה לי מתה ביום רביעי בגיל 39 (הנסיבות לא ידועות. משפחתה ביקשה לשמור על פרטיותה).

לי סבלה בשנים האחרונות מהתקפות רבות נגדה. לאחר שנחשפה כעובדת מין, הבנק שעבדה בו פיטר אותה (לא לפני שאחד הבכירים בבנק הציע לה כסף תמורת מין). עוברי אורח אמרו לבתה ברחוב, "אמא שלך תמות מאיידס". לובי ההפללה טען שהיא משרתת את "לובי הסרסורים". כשהופיעה בפני הוועדה הממשלתית להפללת לקוחות זנות בצפון-אירלנד, ראש הוועדה האשים אותה שהיא "מנצלת נכים נואשים ולוקחת מהם כסף", מפני שבמסגרת עבודת המין שלה קיבלה לקוחות נכים. יום אחרי שלורה הכריזה על כוונתה להתנגד לחוק, רשות המיסים האירית הכריזה שתערוך בחשבונותיה בדיקה מדוקדקת.

בשנתיים שעברו מאז שצפון-אירלנד אימצה את החוק להפללת הלקוח, אף לקוח לא הורשע, אף עובדת מין לא קיבלה סיוע, והמדינה ממשיכה להפליל נשים על "אחזקת מקום לשם זנות" ועל סרסרות אם הן עובדות ביחד. לי הגישה תביעה לבית-המשפט בדרישה לבטל את החוק משום שהוא פוגע בזכויות האדם של עובדות המין. בית-המשפט דחה שוב ושוב את מועד הדיון בתביעה. עכשיו כבר מאוחר מדי.

את האהבה שלורה זכתה לה אפשר לראות בתגובות לפוסט שפרסמה בתה על מותה, בשרשור של ד"ר ברוק מגנאטי לזכרה, או בקמפיין התרומות למימון הלוויה שלה, שקיווה להשיג 3,000 פאונד ובתוך שעות ספורות השיג סכום כפול. האהבה שלורה זכתה לה עוד בחייה עזרה לה להתמודד עם ההתקפות האישיות נגדה ונגד פעילותה. היא אמרה פעם: "אני לא עושה את מה שאני עושה בשביל התהילה, אלא כי זה הדבר הנכון לעשות." אביא כאן מספר ציטוטים נוספים שלה, לזכרה. 

   

"לא אכפת לי אם אתן אוהבות את מה שאני עושה. זה בסדר אם אתן מתעבות את הרעיון של סחר במין. הדיון אינו על ההרגשה שלכן לגבי תעשיית המין, אלא על זכותנו לעבוד בביטחון."

"העוני דוחף נשים לתעשיית המין ואותו צריך למגר, לא את האנשים הבוגרים שמקיימים יחסי מין בהסכמה."

"תעשיית המין היא אחת התעשיות היחידות, שבהן גברים מהמעמד הבינוני-גבוה משלמים הרבה כסף לנשות מעמד הפועלים. אני תוהה אם זאת אחת הסיבות שאנשים שונאים אותנו."

"המציאות היא שהחוק לא ביטל את ההפללה שלנו. אנחנו לא יכולות לעבוד ביחד כי ניחשב לסרסוריות, אז החוק ממש לא עוזר לנו. המטרה האמיתית של החוק היא לאלץ נשים לצאת מהדירות הבטוחות שלהן ולרדת לרחוב. למה? כדי שתעשיית ההצלה תוכל למצוא אותן, לנפח מספרים ולקבל עוד מימון. עובדות מין בצפון אירלנד הן בסך הכול כלים של תעשיית ההצלה, שמנצלת אותן כדי להגדיל את כוחה הפוליטי והכלכלי".

"באף עבודה אחרת לא מכריחים את הנשים לעבוד לבד, בלילה, חשופות לציבור הכללי. זה פוגע בביטחון שלנו. רוצחים פוטנציאליים אורבים לעובדות מין כי הם יודעים שאנחנו פגיעות ובודדות. ואנחנו באמת כאלה – הודות לחקיקה ש'ארגוני הסיוע' מקדמים."

"ביקשנו שוב ושוב ממתנגדות הזנות להפסיק לדבר מעל הראשים שלנו. זה מתנשא, כאילו הן אומרות לנו, 'ששש, ששש, אנחנו יודעות מה הכי טוב בשבילכן, אנחנו נוציא אתכן מהתעשייה הזאת כי אתן פוגעות בעצמכן ואפילו לא מבינות את זה.' אני חושבת שהייתי שמה לב אם הייתי נפגעת."

לורה לי (מימין), בהפגנה למען זכויות נשים בצפון-אירלנד

"אני לא מתכוונת להגיד שאני 'אוהבת את העבודה שלי'. אני לא מכירה אף אחת שקופצת מהמיטה בתחילת השבוע ומכריזה, 'יש! עבודה!' אבל אני בוחרת לעבוד בעבודת מין. אני נהנית מהחופש שהיא מעניקה לי במונחים של ביטחון כלכלי וזמן לבלות עם משפחתי. עבודת המין אפשרה לי לסיים בלי חובות את התואר הראשון וללמוד לתואר שני. היא אפשרה לי לשמור על הבית שלי ולוודא שיהיה לבת שלי כל מה שהיא צריכה, מותרות שאין לכל אימא באקלים הכלכלי הנוכחי."

"אני לא מעודדת את מיתוס הזונה המאושרת. תופתעו לגלות כמה זמן ביליתי בשכנוע נשים לא להיכנס לתעשיית המין. זאת סביבה קשה. היא יכולה לשבור אותך. יש נשים שפורחות בתעשייה הזאת, אני יודעת כי אני אחת מהן. אבל יש נשים שהתעשייה תשבור אותן לגמרי. היא מאוד דורשנית: השקרים, הסודיות, הסכנה שיחשפו אותך. העבר שלי לגמרי לא מפואר. עבדתי בדירות כל כך גרועות שהן היו כמו לול תרנגולים. עברתי זמנים קשים מאוד. יש ימים שאני מעריצה את העבודה שלי, ויש ימים שהייתי רוצה להחזיק את הלקוחות שלי תלויים מחוץ לחלון."