התוצאות האלימות של המיסוד ההולנדי

הזנות בהולנד נחשבת משום מה לזנות חוקית. האמת היא שרוב סוגי הזנות במדינה מופללים. מלבד במקרים ספציפיים, הולנד מפלילה את הזנות ברחוב ובמלונות, מחייבת את עובדות המין להירשם וקובעת תקנות רגולטוריות כבדות המונעות מהן לעבוד במשותף בדירה עצמאית. כמו כן, מועצות רבות סוגרות את החלונות ואינן מעניקות רישיונות חדשים לעסקי זנות, מה שמצמצם את האפשרות לעבוד בזנות חוקית (לפי האקטיביסטית ההולנדית מריקה פונק, יותר ממחצית מזירות הזנות החוקיות בהולנד נסגרו בשנים האחרונות). התוצאה היא שעובדות מין רבות מופללות תחת החוקים הקיימים, ומי שעובדות באופן חוקי נאלצות לעשות זאת בתנאים מגבילים. מחקר חדש, שנערך בסיוע ובהשתתפות עובדות מין ואיגודי עובדות מין, בדק לראשונה את מצבן של עובדות ועובדי המין בכל סוגי הזנות במדינה.

51% מהמשתתפות במחקר עבדו באופן חוקי, 26% באופן לא חוקי, והשאר תמרנו בין עבודה חוקית ללא חוקית. במחקר השתתפו 299 עובדות מין מכל רחבי הולנד. 76% היו נשים, 15% גברים והשאר אחרימות (אכתוב כאן בלשון נקבה, מפני שרוב המשתתפות במחקר היו נשים).

הסיבות לתחילת העבודה בזנות:

84% עבדו כדי להתפרנס

67% האמינו שיוכלו להרוויח בזנות יותר כסף מאשר בעבודות אחרות

66% חשבו שזה יהיה מהנה או מסקרן

58% ציינו את השעות הגמישות

13% עבדו בשביל סמים

8% נכנסו לזנות בגלל כפייה

56% מהמשתתפות היו מרוצות מהעבודה בזנות רוב הזמן, ו-23% מרוצות ממנה תמיד. למרבה הצער, זה לא משנה את החשיפה הגדולה שלהן לאלימות, והמחקר מראה כמה שכיחה האלימות נגד עובדות מין, בעיקר מצד הלקוחות. 97% מהמשתתפות במחקר סבלו מאלימות כלשהי בשנה האחרונה; 90% סבלו מאלימות כלשהי של לקוחות.

60% מעובדות המין סבלו מאלימות פיסית בשנה האחרונה. מתוכן, 41% סבלו מאלימות מצד מהלקוחות, 17% מצד בן הזוג ו-11% מצד עובדות המין האחרות.

78% סבלו מאלימות מינית בשנה האחרונה. מתוכן, 38% נאנסו, 41% נאלצו לעשות אקטים מיניים מסוימים בניגוד לרצונן (לקוח הוריד את הקונדום או עשה פעולות אחרות שלא הסכימו להן), שגם זה כמובן אונס למרות שהחוק מגדיר זאת לפעמים רק כתקיפה מינית. 70% מבין מי שסבלו מאלימות מינית סבלו מהטרדה מינית ו-15% מסחיטה מינית.

50% סבלו מאלימות כלכלית של לקוחות (שוד או סירוב לשלם, שגם הוא מבחינתי אונס), ו-24% סבלו מאלימות כלכלית של מוסדות כמו בנקים וחברות ביטוח, שסירבו לקבל את כספן.

74% סבלו מהצקות ומהשפלות, 81% משאלות מטרידות וחודרניות, 62% מהפרת פרטיות, ואם זה לא מספיק, אז 47% סבלו מגברים שעקבו אחריהן (stalkers).

הלקוחות אחראים לרוב מקרי האלימות, אבל לא לכולם. 43% מהמשתתפות במחקר סבלו מאלימות של עובדות מין אחרות, 42% סבלו מאלימות של תיירים, של חוגגי מסיבות רווקים או של עוברי אורח, 37% סבלו מאלימות מצד מכרים, 31% מבן הזוג, 28% ממעסיק, 25% מקרובי משפחה, 20% מצד המשטרה, 18% מצד השכנים, 16% מצד רשויות המס, 13% מצד רשויות הבריאות או הרווחה. רק 7% סבלו מאלימות של סרסורים.

עורכות המחקר בדקו גם היכן חשופות עובדות המין לאלימות רבה יותר. המקומות המסוכנים ביותר לאלימות מינית הם בית הלקוח, שבו אין להן שום הגנה, ומכוני מסאג', כנראה מפני שלא מתאמים בהם מראש האם יהיו אקטים מיניים. המקום הבטוח ביותר לעבודה, ובהפרש גדול מהשאר, הוא דווקא החלונות, אם כי גם הוא רחוק מלהיות בטוח מפני אלימות מינית ופיסית, והוא גם המקום שבו הנשים סובלות מהכמות הרבה ביותר של הטרדות מצד עוברי אורח.

עוד כמה נקודות משמעותיות מהמחקר:

- מי שעבדו באופן לא חוקי סבלו מאלימות בין פי 1.5 לפי 3 יותר ממי שעבדו באופן חוקי

- עובדי מין גברים סובלים מאלימות מינית פי כמה מעובדות מין נשים

- נשים שלא מדברות היטב הולנדית נמצאות בסיכון גבוה יותר לאלימות

- כצפוי, לקוחות שיכורים או מסוממים הם גם האלימים ביותר

עובדות המין שהשתתפו במחקר הגיעו מ-42 מדינות שונות. 52% מהן נולדו בהולנד, 20% לטיניות ו-16% מזרח אירופאיות. הגיל הממוצע היה 38, גיל הכניסה הממוצע לזנות היה 25. הן עבדו בזנות בממוצע 27 שעות בשבוע, וכמעט למחציתן היתה עבודה נוספת מלבד הזנות.

עורכות המחקר הגיעו למסקנה שצריך להחליף את המיסוד באי-הפללה (בניו-זילנד ובניו סאות' וויילס, שבהן קיימת אי-הפללה, רק 10% מעובדות המין סבלו מאלימות פיסית בשנה מסוימת). אני הגעתי למסקנה שעד שגברים יפסיקו להיות אלימים, ועד שהסטיגמה נגד עובדות מין תמוגר, נשים בכלל ועובדות מין בפרט ימשיכו להיות חשופות לאלימות.

מיסוד הזנות בהולנד

כולם אוהבים לדבר על מיסוד הזנות בהולנד. שוביניסטים מציגים אותו כפיתרון פלא, כאילו עובדות המין רק צריכות לקטוף כסף מהעצים המקשטים את החלונות האדומים שלהן; תומכי הפללת הלקוח מציגים אותו כגיהנום, שבמסגרתו עשרות אלפי מהגרות נאלצות לעבוד בזנות בכפייה; וסתם עצלנים מעדיפים לא להתעמק בנושא ולהגיד שהאמת בטח נמצאת איפשהו באמצע.

ובכן, הידד לעצלנים! בניגוד לרוב המקרים, האמת על מיסוד הזנות באמת נמצאת באמצע.

נתחיל בשאלה הכי מדוברת: כמה קורבנות סחר בנשים יש בהולנד? התשובה מאכזבת: להולנדים אין מושג. ולא שהם לא ניסו לבדוק את זה, הם דווקא מנסים שוב ושוב. כדי להסביר למה הם לא מצליחים, צריך להבין את החלוקה בהולנד לזנות חוקית ולא חוקית:

עסקי זנות חוקיים: בעקבות המיסוד, כל עסקי הזנות חייבים לקבל רישוי – המכונים, המועדונים, החלונות, וכו'. המשטרה אוכפת בקפדנות את הרגולציה, ולכן אין בהם כמעט קורבנות סחר.

עסקי זנות לא מורשים: הדרישות לרישיון עסקים יקרות מדי בשביל נשים עצמאיות, כך שרק עשירים יכולים להרשות לעצמם להפעיל עסקי זנות. התוצאה היא שנשים שרוצות לעבוד באופן עצמאי נאלצות לעבוד לבד בדירותיהן. יש מועצות מחוזיות בהולנד שאינן מחייבות עובדות מין עצמאיות לקבל רישוי, והנשים יכולות לעבוד בהן בצורה חוקית, באופן עצמאי או דרך סוכנויות, ללא רישוי.

עסקי זנות לא חוקיים: בגלל האכיפה הקפדנית של המשטרה, אין כמעט מועדוני מין ומכוני ליווי לא מורשים או לא חוקיים. מה שיש זאת זנות לא חוקית: לא רק זנות קטינים או זנות בכפייה, אלא גם מהגרות לא חוקיות, שאינן יכולות לעבוד בזנות באופן חוקי.

גם אם רוב המהגרות הלא חוקיות הגיעו לעבוד בזנות בהולנד מרצונן, מספיק שמישהו עזר להן לעבור את הגבול, או שמישהי עזרה להן למצוא מקום עבודה, כדי שהחוק ההולנדי יגדיר אותן כקורבנות סחר. זאת הסיבה לסטטיסטיקות המנופחות על סחר בנשים בהולנד – מהגרות לא חוקיות נחשבות לקורבנות סחר בכל מצב.

אז למה ההולנדים מתקשים לספק מספרים אמינים על סחר בנשים? קודם כל, מפני שקשה לעקוב אחרי זנות לא חוקית, מעצם העובדה שהיא מתנהלת במחשכים. המשטרה מעדיפה להתרכז באכיפת הרגולציה על עסקי הזנות המורשים, שקל להגיע אליהם. מחקר מעמיק יותר של ממשלת הולנד מ-2014 לא מצא מקרים רבים של ניצול או של זנות קטינים. האם זה אומר שאין הרבה מקרים כאלה, או שלא מחפשים מספיק טוב? תלוי מה האג'נדה שלכן/ם.

ולמה ההולנדים מתקשים לספק מספרים אפילו על מספר עובדות המין החוקיות? הסיבה היא שההולנדים יודעים בדיוק כמה עסקי זנות חוקיים יש, אבל לא יודעים כמה נשים עובדות בכל עסק, מפני שהן אינן מחויבות להירשם. אם תוסיפו להן את הנשים שעובדות עצמאית ללא רישוי, תתקשו עוד יותר לספור אותן. אם תזכרו את כל המדינות המזרח-אירופאיות שהצטרפו לאיחוד האירופי, ועכשיו גם לאזרחיות שלהן מותר לעבוד בהולנד, תסתבכו עוד יותר בספירה. ואם תספרו ותראו שיש כ-28,000 מודעות פרסום זנות בכל יום, מתוכן כ-8,000 ייחודיות, שההולנדים לא יודעים אם הן שייכות לעובדות חוקיות, לא מורשות או לא חוקיות, גם אתן תתקשו לספור.

מבולבלימות? גם ההולנדים. כרגע פשוט אין מספיק נתונים.

ומה כן יודעימות בהולנד? שמספר העסקים החוקיים ירד מ-1127 ל-674 בין 2006 ל-2014, וזה קרה דווקא בגלל הממסד. יותר ויותר עיריות סוגרות חלונות ועסקי זנות, בשביל לעשות ג'נטריפיקציה לרחובות וכדי לא להתעסק עם כל הקטע של זנות. לא רק שהמועצות סוגרות עסקים חוקיים, הן גם לא נותנות רישיונות לעסקים חדשים, ובוודאי לא לעובדות המין עצמן. כך דווקא מי שרוצות לעבוד בזנות חוקית נרדפות על-ידי הרשויות ונאלצות לעבור לזנות לא מורשית.

מה שנשאר להולנדים לעשות, ואת זה הם עושים טוב, הוא לבדוק את מצבן של הנשים בזנות החוקית. כאמור, מדובר במיעוט בלבד, ואין דרך לדעת מה מצבן של שאר עובדות המין. את המחקר ההולנדי הרשמי אפשר להוריד כאן, או להוריד את התקציר שלו באנגלית כאן. כל מספרי העמודים מתייחסים לתקציר באנגלית, אלא אם יש קישור או מצוין אחרת.

הגיל הממוצע של עובדות המין החוקיות הוא 34. 47% מהן הולנדיות, 21% ממזרח אירופה, 15% לטיניות ו-11% מאסיה.

גיל הכניסה הממוצע לזנות הוא בין 26 ל-28. רק 4% התחילו לעבוד לפני גיל 18.

79% היו מרוצות מיחסי העבודה שלהן עם המעסיקים/המשכירים. מי שלא היו מרוצות התלוננו על מחירי השכירות הגבוהים ועל כך שאינן מקבלות פנסיה. 88% מהן מעדיפות לעבוד תחת מעסיק מורשה, בעיקר בשביל הביטחון. רובן מרוצות מהפעילות בעבודתן בזכות העצמאות, התמיכה הקהילתית והיחסים הטובים עם המעסיקים. התלונות של עובדות המין לא היו על העבודה עצמה, אלא על רווחים נמוכים ומחסור בלקוחות. 43% הרוויחו פחות מ-250 יורו בשבוע [עמודים 32-31].

עם זאת, יחסי הכוח בין עובדות המין למנהלי המכונים נוטים בבירור לטובת המנהלים. אין להן זכויות עובדים מאחר שהן נחשבות לפרילנסריות, וזה נכון אף יותר למהגרות. רובן גם מעדיפות להיחשב עצמאיות, כדי לשמור על אנונימיות ולא לשלם מיסים. המצב הזה פותח פתח לניצול עסקי. 95% מהנשים עובדות במכונים כעצמאיות, ואין להן חופשת מחלה, שכר קבוע וכו'. מצד שני, יותר מ-66% מעובדות המין שינו את מקום עבודתן לפחות פעם אחת, ברוב המקרים מפני שיכלו להרוויח יותר כסף במקום אחר, מה שמצביע על עצמאותן [עמוד 68 בהולנדית].

63% מהעובדות בחלונות מקבלות בין 11 ל-30 לקוחות בשבוע. 20% מקבלות פחות מעשרה לקוחות בשבוע, ו-11% יותר משלושים. הן שוהות בעבודה שש שעות ביום ממוצע. המספרים דומים גם בשאר עסקי הזנות.

הסיבות לעבודה בזנות [עמוד 23 במחקר המלא בהולנדית]:

37% בגלל הצורך להתפרנס ולפרנס את המשפחה

27% כי זה נראה מקצוע נחמד

23% כי אפשר להרוויח בזה יותר מאשר בעבודות אחרות

22% בגלל חובות

15% כי לא היתה אפשרות עבודה אחרת

79% מעובדות המין החוקיות מרוצות מתנאי העבודה שלהן. 90% אומרות שיוכלו להפסיק לעבוד ברגע שירצו, ו-98% עובדות בזנות מרצונן החופשי. עם זאת, על 10% נכפה בעבר לעבוד בזנות [עמודים 31-32].

המצב הבריאותי של עובדות המין מהווה נקודה כואבת. המחקר הממשלתי ב-2006 גילה שמצבן הידרדר מאז 2001. המחקר המעודכן מ-2014 גילה שמצבן השתפר לעומת 2006, אך עדיין משמעותית פחות טוב מזה של שאר האוכלוסייה [עמוד 33].

ל-80% מהעובדות יש זמן לאכול ארוחות בשקט, ו-45% עושות פעילות ספורטיבית באופן קבוע. אלה הנתונים הטובים יחסית. 28% מעשנות יותר מחבילת סיגריות ביום, שזה שיפור לעומת 2006, אבל הרבה יותר מהאוכלוסייה הכללית. 7% שותות יותר מ-25 כוסות אלכוהול בשבוע, לעומת 9% ב-2006.

השימוש בסמים הידרדר לעומת 2006. 20% משתמשות לפעמים בסמים קלים, לעומת 17% ב-2006 ו-7% באוכלוסייה הכללית. 14% משתמשות בסמים קשים, לעומת 5% בלבד ב-2006 [עמוד 80 במחקר המלא בהולנדית]. 

הנתונים האלה כמובן מעציבים, ולא מפתיעים על רקע העובדה ש-37% מהנשים סבלו מאירוע טראומתי אי-פעם במהלך עבודתן, 45% מוצאות לפעמים את עבודתן קשה רגשית, ו-14% אמרו שהיא תמיד קשה רגשית [עמודים 64-62 במחקר בהולנדית]. עם זאת, הנתונים עדיין מצביעים על כך שרוב עובדות המין אינן משתמשות בסמים ולא מוצאות את עבודתן קשה רגשית בקביעות, כך שאפשר לפרש אותם לכאן ולכאן.

נתונים מעודדים יותר מגיעים מהיחסים של עובדות המין עם לקוחותיהן. 80% מעולם לא הרגישו מותקפות או מאוימות במהלך עבודתן. במחקר שנערך בחלונות האדומים באמסטרדם, 84% מהמשתתפות היו מרוצות מהלקוחות שלהן. ל-80% מעולם לא היו בעיות עם הלקוחות, ול-16% רק לעיתים רחוקות.

כמו שאפשר להבין, אין מסקנה חד-משמעית ביחס למיסוד הזנות בהולנד, ולא נראה שהוא השפיע בצורה משמעותית על מצבן של עובדות המין במדינה, לטוב ולרע. מספר עובדות המין במדינה אינו ידוע: לפני המיסוד, הערכות לא-מבוססות דיברו על בין 15,000 ל-30,000 עובדות מין. כיום אין אפילו הערכות לא מבוססות. לכן גם המתנגדים למיסוד וגם התומכות בו יכולים למצוא בו נקודות שיאשרו את גישתם.