המודל הנורדי של הפללת הלקוח: המחיר האנושי של המלחמה בזנות

בשבוע האחרון ראו אור שני פרסומים חשובים על המודל הנורדי להפללת הלקוח: מחקר של אמנסטי אינטרנשיונל על החוק בנורבגיה, וספר של סימון האגשטרום, שוטר מיחידת הזנות של משטרת שטוקהולם, על אכיפת החוק בשבדיה.

המחקר של אמנסטי מאשר את מה שכבר היה ידוע על הפגיעה בעובדות המין. לפי אמנסטי, מטרת החוק היא "למחוץ" את שוק הזנות במדינה, והאמצעים כוללים הפעלת לחץ על עובדות המין, ערעור ביטחונן האישי ושיבוש תנאי עבודתן. המחקר מתאר את דרכי הפעולה:

- המשטרה מגרשת בשיטתיות עובדות מין מדירותיהן. אם עובדות מין מתלוננות במשטרה על אלימות של לקוחות נגדן, המשטרה מנצלת זאת כדי לאתר את כתובתן ולוודא שבעלי הדירות יזרקו אותן מהדירה.

במקרה אחד, תשע מהגרות ניגריות נשדדו ונאנסו בדירתן על-ידי גבר שהתחזה ללקוח. הן התלוננו במשטרה. ארבעה ימים לאחר מכן בעל הדירה גירש אותן מהדירה וזרק אותן לרחוב, בעקבות הלחץ המשטרתי עליו. מהגרות אחרות שדיווחו למשטרה על מקרי אלימות נגדן גורשו מהמדינה.

- המשטרה מטרידה את העובדות בזנות רחוב ומאיימת עליהן במעצרים. היא קונסת אותן אם אינן מסכימות לתת את כתובתן, ומגרשת אותן מהמדינה אם הן מהגרות לא חוקיות.

- המשטרה עורכת חיפוש על גופן של חשודות בזנות. היא מתמקדת בעיקר בנשים ניגריות.

- השוטרים מתחזים ללקוחות כדי לאתר דירות זנות. אחרי שהם פורצים לדירה, הם משתמשים בקונדומים בתור ראיות לקיום זירת זנות. התוצאה היא שנשים לא מעזות להחזיק כמות משמעותית של קונדומים, כדי שהמשטרה לא תשתמש בהם כראיות ותזרוק אותן מהדירה.

- אם המשטרה מוצאת מספר נשים שעובדות בדירה אחת, היא מגרשת אותן מהדירה בעוון סרסרות. היא עושה זאת לפעמים בהתראה של שעה-שעתיים, והנשים אפילו לא מספיקות לאסוף את חפציהן ורכושן.

- למרות האלימות של סרסורים ולקוחות, הנשים אומרות שלא יפנו למשטרה, כי זאת תפנה אותן מביתן או תגרש אותן. "אם לקוח הוא רע, את חייבת להסתדר בעצמך. את קוראת למשטרה רק אם את עומדת למות. אם את מתקשרת למשטרה – את עלולה לאבד הכול."

לא מדובר במקרים אנקדוטיים או בתופעות צדדיות של החוק. זאת המדיניות הרשמית של ממשלת נורבגיה. המבצע המשטרתי לפינוי עובדות מין מדירותיהן נקרא כזכור "מבצע הומלס". ממשלת נורבגיה הבהירה בדו"ח הרשמי שלה שההשלכות "עולות בקנה אחד עם מטרות החוק, ואינן תופעות לוואי שלו". היועץ המיוחד לענייני זנות של משרד המשפטים הכריז: "השאלה היא אם זאת בעיה שנשים בזנות נמצאות בצרות. אף אחד לא אמר שאנחנו רוצים שלזונות יהיה טוב בזמן שאנחנו מנסים למגר את הזנות". ואחרי כל זה, המחקר של אמנסטי מצא שאין ראיות לשינוי כלשהו במספר עובדות המין או בסחר בנשים.

כל הדברים האלה היו ידועים עוד קודם, והמחקר של אמנסטי מעניק להם חותמת רשמית. הספר של סימון האגשטרום מספק תמונה מהשטח. האגשטרום הוא שוטר ביחידת הזנות של משטרת שטוקהולם (שכוללת ארבעה שוטרים ועובדת סוציאלית אחת, והיא היחידה מסוגה בשבדיה). הוא מרצה בכנסים בינלאומיים, מנהל דף פייסבוק פופולרי ונחשב ל"פנים" של החוק בשבדיה. בספרו הוא מתאר את הרפתקאותיו באכיפת החוק.

גם במקרה של האגשטרום, חלק מהדברים היו ידועים עוד קודם. הוא סיפר בראיון איך הוא שולח מכתבים לבעלי דירות ומוודא שהם יזרקו נשים שעובדות בזנות מדירותיהן. הוא נאם בכנס בינלאומי והתגאה שהוא וחבריו עוקבים אחרי עובדות מין, צופים על דירותיהן, מאזינים ליחסי המין שלהן עם הלקוחות ומקליטים את הסאונד. הוא הוסיף שהן אינן יכולות לרדת למחתרת, כי הוא ימצא אותן בכל מקום שבו יתחבאו.

אלה היו הדברים הידועים. בספרו הוא מוסיף תיאורים רבים וחושפניים של פעילותו. חלק מהתיאורים האלה נשמעים כמו פורנו-מציצנות של ממש.

מסתבר שהאגשטרום וחבריו ליחידה לא מסתפקים בהאזנה מחוץ לדירות של עובדות המין. הם גם פורצים לדירותיהן בזמן שהן מקיימות יחסי מין [אזהרה: שני הציטוטים הבאים קשים לקריאה]:

"בקצה הרחוק של החדר עומדת אמיליה. הג'ינס שלה משוך למטה עד הברכיים, והיא נשענת קדימה. מאחוריה עומד גבר בגילי. הוא נע קדימה ואחורה. הוא מקיים יחסים עם אמיליה מאחורה, ולגמרי שקוע במה שהוא עושה. אני לוקח שני צעדים קדימה... הוא מסתובב, מגלה רק עכשיו שהצטרפנו אליו במרחב הקטן. אני מציג את תעודת השוטר שלי, והוא יורד מאמיליה מיד."

"במסווה החשיכה אנחנו מתגנבים בשקט, במהירות ובזהירות דרך מגרש החנייה. המכונית עדיין מתנדנדת מעלה מטה. הם לא גילו אותנו. אני נצמד לדלת המכונית הקרירה ונעמד באיטיות, כמה סנטימטרים בכל פעם. מהחלון אני רואה את גבה של אישה ערומה במושב האחורי. קריסטינה. היא נעה מעלה ומטה על הגבר, שגם הוא ערום. היא רוכבת עליו באינטנסיביות. 'זייני אותי חזק יותר, זייני אותי חזק יותר, זונה קטנה'. היא גונחת והמכונית נעה ביותר ויותר אינטנסיביות. זה הזמן... אני דופק על החלון וצועק 'משטרה!'"

יש ציטוטים נוספים, אני נשברתי בשלב הזה.

לעובדות המין אין אפשרות להישבר. להאגשטרום יש תוכניות אחרות בשבילן. ראשית, הוא וחבריו עורכים חיפוש בבתים, מצלמים את הממצאים ומפיצים אותם לציבור, כולל תמונות של טמפונים משומשים. שנית, הם מחרימים קונדומים במטרה להוכיח את קיומה של זירת זנות, כדי שיוכלו לגרש את הנשים מהדירה. ואז הם מתפנים לטפל ישירות בנשים. הנה שיחה טיפוסית בין השוטרים לבין עובדת מין, מתוך הספר:

"'לעזאזל, אני לא רוצָה את המשטרה כאן. לכו מכאן.'

'אנחנו לא יכולים. עצרנו שישה אנשים שהיו איתך כאן.'

'אני לא עושה שום דבר לא חוקי. למה אתם מדברים איתי?'

'כי את עדה למספר פשעים. תקשיבי לי, במוקדם או במאוחר אנחנו צריכים לדבר איתך, אז כבר עדיף שנעשה את זה עכשיו. ככה לא נצטרך להסתכן שהשכנים יראו או ישמעו שהמשטרה אצלך. אנחנו לא רוצים להרוס לך את הקשרים איתם'."

כן, האגשטרום וחבריו ליחידה רומזים בעדינות לעובדות מין שאם לא ישתפו איתם פעולה, הם יוודאו שהשכנים יידעו עליהן. אבל זה לא מספיק, השוטרים גם לוקחים אותן בכפייה לתחנת המשטרה:

"אתן חייבות להתלוות אלינו לתחנה. אתן לא פושעות ולא נמצאות במעצר, אבל אנחנו צריכים לדבר אתכן. אנחנו רוצים לדעת למה אתן כאן, כי אנחנו חושדים שאתן מעורבות בזנות. ואם זה אפשרי, אנחנו רוצים לעזור לכן. אם אתן לא רוצות את העזרה שלנו, אנחנו כנראה נשלח אתכן בחזרה הביתה למקום שאתן חיות בו. אני מצטער, אבל אין לכן ברירה עכשיו." 

המקום שאליו יישלחו "הביתה" הוא בדרך כלל ניגריה, המדינה שהן ברחו ממנה. האגשטרום מסביר:

"הבעיה מתחילה כשמישהי לא רוצה את העזרה שלנו, ורק רוצה להמשיך להזנות את עצמה. זאת בעיה שאנחנו נתקלים בה הרבה, בעיקר עם זונות ניגריות, שהן רוב הנשים בזנות. הן לא רוצות שום עזרה. הן רק רוצות שיעזבו אותן בשקט כדי להמשיך למכור מין. רק מעטות מהן מוכנות לקבל עזרה."

בזמן שהמהגרות מגורשות משבדיה באשמת חוסר רצון לקבל עזרה, האגשטרום אומר שהיחידה שלו מצליחה להגיע רק לאחוז אחד של הזנות בשטוקהולם, שיותר ויותר גברים צעירים משלמים על מין, וששבדיה הפכה למקלט לפדופילים. אפשר לקוות שהספר שלו מוצלח יותר מהעבודה שלו.

החוק להפללת הלקוח בשבדיה: השלכות ותוצאות

ב-1999 חוקקה ממשלת שבדיה חוק ראשוני מסוגו בעולם: החוק להפללת לקוחות זנות. עבודה בזנות הינה חוקית, לעומת זאת מי שמשלמים על מין נידונים לקנס ולעונש מקסימום של שנת מאסר.

החוק לא נחקק במטרה לשפר את מצבן של עובדות המין, אלא במטרה מוצהרת למגר את הזנות. עבודה בזנות אמנם נחשבת חוקית, אך כל מה שסביבה נותר לא חוקי: אסור להשכיר דירה למי שעלולה להיות עובדת מין; נאסר על עובדות מין לעבוד ביחד במקום אחד; המשטרה רשאית לפרוץ לבתיהן של נשים אם היא חושדת שהן מקיימות יחסי מין בתשלום; מהגרות שעובדות בזנות מגורשות מיידית מהמדינה; המשטרה רשאית לערוך חיפוש על גופן וחפציהן של עובדות מין; והרשויות בשבדיה תובעות אותן לפעמים על העלמת מס, למרות העובדה שאין מנגנון שמאפשר להן לשלם מיסים [לפירוט מלא על המודל השבדי: כאן].

האם המסר עבר? האם היקף הזנות הצטמצם? ומה מצבן של עובדות המין בשבדיה כיום? אלה הדברים שאבדוק במאמר זה, שמסתמך על שלושה מקורות: הדו"ח הרשמי של ממשלת שבדיה מ-2010; דו"ח של ד"ר Petra Östergren וד"ר Susanne Dodillet, שתי חוקרות שחקרו את השלכות החוק; ועבודת התואר השני של נעמי לבנקרון הישראלית, שביחד עם ח"כ זהבה גלאון כתבה את הצעת החוק הראשונה להפללת הלקוח בישראל (העבודה שלה מרשימה, מקיפה ואובייקטיבית, ומדברת על נושא הזנות בכלל ועל החוק בשבדיה בפרט. למרבה הצער צריך לשלם עליה או להגיע לאחת הספריות האוניברסיטאיות כדי לקרוא אותה).

עדכון: ממשלת שבדיה פרסמה ב-2015 מחקר עם נתונים אמפיריים על מספר עובדות המין במדינה. הנתונים מאמתים את תוצאות המחקרים הקודמים, ואשלב אותם במאמר.

מספר עובדות המין בשבדיה: לא השתנה בצורה משמעותית מאז החוק. אחרי ירידה בשנים הראשונות, נראה שמספר עובדות המין עלה בהדרגה והיום הוא דומה למצבו לפני החוק. זנות הרחוב פחתה והזנות דרך האינטרנט עלתה [הדו"ח הרשמי, אוסטרגרן, לבנקרון עמ' 147].

המחקר העדכני מספק כמה נתונים ברורים שממחישים את המסקנות:

- מספר הנשים בזנות רחוב בשלוש הערים הגדולות ירד מכ-650 לכ-225.
- מספר מודעות הפרסום באינטרנט עלה מ-304 ל-6965 (העלייה התרחשה בין 2006 ל-2014). המחקר לא כלל צ'טים ורשתות חברתיות. חלק ממודעות הפרסום הן מודעות כפולות של אותן נשים, לכן המספרים לא מייצגים את המספר המדויק של עובדות מין.
- אין אפשרות להעריך את ממדי שאר סוגי הזנות, מאחר שהם ירדו למחתרת.

77% מעובדות המין בשבדיה הן ממוצא זר.

מצבן של עובדות המין: לא לגמרי ברור, מאחר שממשלת שבדיה כאמור לא מתעניינת במצבן ולא ערכה מחקרים בנושא. עם זאת, ממשלת שבדיה מודה בדו"ח הרשמי שלה שעובדות המין מתנגדות לחוק וטוענות שהוא פגע בהן. התגובה הממשלתית? "זה טוב שהחוק פוגע בעובדות המין, מפני שמטרת החוק היא אכן להילחם בזנות."

עובדות המין אכן נפגעו מהחוק, כפי שאפשר לראות במסמך של ד"ר אוסטרגרן ודודילט. הן לא יכולות לפנות למשטרה מחשש שזו תפנה אותן מביתן, ונאלצות לעבוד יותר שעות ולקבל לקוחות מסוכנים יותר. לעומת זאת, לבנקרון מציגה במחקרה תמונת מצב מורכבת יותר, לפיה המשטרה מתרכזת בעיקר בעובדות המין באזור עיר הבירה שטוקהולם, שבה הנראוּת שלהן גדולה יותר, ואילו בשאר חלקי המדינה המשטרה כמעט ואינה מיישמת את החוק.

זכות הסיכום בנושא היא של אן מרטין, ראש היחידה נגד סחר בבני אדם בשבדיה, שאמרה בריאיון: "ברור שיש לחוק השפעות שליליות על נשים בזנות, אבל זה חלק מההשפעה שרצינו שתהיה לו".

מספר צרכני הזנות: הדו"ח הרשמי מציין בגאווה מחקר שמצביע על ירידה באחוז הגברים שמשלמים על מין: מ-13.6% ב-1996 ל-8% ב-2008. אולם הדו"ח נמנע מלציין שאותו מחקר סבל מחוסר היענות של גברים צעירים, שלא הסכימו להשיב לשאלה האם הם עבריינים שצורכים זנות [עמוד 252]. אותו חוסר היענות גרם לעורך המחקר עצמו להצהיר שהנתונים בו אינם מדויקים. למעשה, הוא טוען כיום שאין ראיות שהחוק הביא לירידה בממדי הזנות בשבדיה.

נעמי לבנקרון סבורה אף היא שמספר הצרכנים לא ירד: "לא רק שהלקוחות לא התמעטו, [...] כי אם מיטב אזרחי שבדיה ועובדיה נמנים על מפרי החוק. במובן זה, סכנתו כפולה: יתכן ועצם חקיקתו עודדה גברים נוספים לצרוך זנות, בכך שיצרה איתות כי התופעה קיימת בממדים המצדיקה חקיקה פלילית; וזהותם של העוברים על החוק רמזה לשבדים כי בארזים, ללא ספק, נפלה שלהבת, וכי רשויות האכיפה עצמן, כמו גם בכירים אחרים, אינם מוצאים לנכון לציית לחוק זה, ונענשים בצורה מינורית על הפרתו, תוך שמירת משרתם לרוב. " (עמוד 147.)

גם עורכות המחקר המעודכן קובעות שאין נתונים אמינים בשאלת מספרם של צרכני הזנות, מאחר שגברים מסרבים לענות על סקרים מהסוג הזה. ראוי לציין שעוד לפני החוק, 80% מצרכני הזנות השבדים עשו זאת בחו"ל ולא בשבדיה. 

דעת הקהל: העם השבדי תמך בחוק מאז שנחקק וממשיך לתמוך בו, לפי מחקר שבדק את הנושא. התמיכה אצל נשים נשארה יציבה, בסביבות 80% ב-1999 וב-2008, ו-85% ב-2014. התמיכה של הגברים בחוק נחלשה במידה מסוימת, מ-70% ב-1999 ל-60% ב-2014.

נתון משמעותי שמופיע במחקרים מציין שרוב הנשים בשבדיה תומכות בהפללת עובדות המין עצמן, כלומר חושבות שנשים שעובדות בזנות הן פושעות וצריכות להיעצר. 66% מהנשים חשבו כך ב-2008, ו-59% ב-2014.

בריאות: המדינה נמנעת מחלוקת קונדומים לעובדות המין, בטענה שזה עלול לעודד זנות ולפגוע במדיניות של אפס סובלנות לזנות. אנה סקרהדס, החוקרת הממונה של ממשלת שבדיה לענייני זנות, הסבירה את המדיניות: "אנחנו לא עובדים על צמצום נזקים בשבדיה. זאת לא הדרך שבה השבדים מסתכלים על החוק. אנחנו רואים את החוק בתור איסור על זנות; לא צריכה להיות זנות." ראשת היחידה נגד סחר בבני אדם בשבדיה אמרה על עובדות המין: "אם יש להן כל כך הרבה כסף, שייקנו בעצמן את הקונדומים שלהן". כמו כן, משטרת שבדיה מחרימה קונדומים משומשים לעובדות מין, במטרה להשתמש בהם כראיות בבית המשפט (לבנקרון, עמוד 110).

סיכום: אין ראיות שהחוק להפללת הלקוח שינה את היקף הזנות בשבדיה; יש הסכמה כללית בין הממשלה השבדית לבין הנשים בשבדיה שצריך לפגוע בעובדות המין כדי שיפסיקו לעבוד בזנות; הפללת הלקוח אכן פגעה ככל הנראה בחלק מעובדות המין, אם כי לא ברור בכמה מתוכן.

ראוי לציין שבעקבות תוצאות החוק להפללת הלקוח בשבדיה, נעמי לבנקרון, שהייתה כאמור הכותבת של הצעת חוק דומה בישראל, כותבת באפילוג של מחקרה: "עם התגבשות מסקנותיה של עבודה זו, כחודשיים לפני הגשתה, שלחתי גילוי דעת לכנסת, בו ביקשתי למשוך את הצעת החוק המפליל לקוחות; שכן, למרות שעודני תומכת בעקרונות הניצבים מאחוריה, אני סבורה כי יש להביא קודם לשינוי בעבודת המשטרה מן הסוג המוצע בעבודה זו. עד ליום הגשת עבודה זו לא התקבלה תשובה מן הכנסת, וחברותיה ממשיכות לקדם את החקיקה המפלילה."