"לקנות!
לקנות! לקנות!" מאז שנשים יפניות החלו לצאת לעבודה ולהרוויח כסף, הפרסומות
מנסות לשכנע אותן להוציא את הכסף הזה על שופינג. הרי לא רק שהן עובדות קשה, הן גם
צריכות לטפל בילדים כשהן חוזרות הביתה. לא מגיע להן לעשות קניות בתור פיצוי? ואם
כבר עושות קניות, למה לא לקנות גם קצת רומנטיקה?
זה מה שקונות הלקוחות במועדוני הלילה של
רובע האורות האדומים בטוקיו: רומנטיקה, תשומת לב וסקס מגברים צעירים. כמו בקניון,
המועדונים מעוצבים במטרה להגדיל את חוויית הקניות. הנשים יכולות להסתכל על הגברים
כמו בובות בחלון ראווה, לדגום כמה מהם ולהחליט את מי הן רוצות לקנות. קנייה חכמה
תבטיח להן את תשומת לבו וחיזוריו של המארח בתוך ומחוץ למועדון, מפני שמארח איכותי
יבלה איתן גם בשעות הפנאי וישכב איתן לפי רצונן.
 |
| הספר שעליו מבוססת הרשומה |
פומי, לדוגמא, מנהלת מערכת יחסים רומנטית עם מארח
בשם דייסוקה. היא לא מעוניינת בנישואים ובמשפחה, משום שהם יפריעו לה להתקדם בעבודה
ויפגמו בסגנון החיים הנוח שלה. היציאה למועדון מכניסה לחייה את מה שלדעתה חסר בהם –
סקס ורומנטיקה – בלי בזבוזי זמן ומחויבות רגשית. "מארחים הם כמו ידידים לעשות
איתם חיים וכמו בני זוג לצאת איתם," היא אומרת. "אבל בניגוד לידידים
טיפוסיים, שיש להם חיים משלהם, המארחים תמיד נמצאים שם בשבילך, מתי שאת רוצה אותם.
הנוחות הזאת חשובה לי, כי הקריירה שלי קודמת לכול".
נשים נשואות נהנות במועדונים לא פחות.
לפי סקרים ומחקרים, 47% מהנשים היפניות מפנטזות על מערכת יחסים מחוץ לנישואים,
ו-29% גם הגשימו את הפנטזיה הזאת. רובן אמרו שאין להן אפילו ייסורי מצפון: הרי לא
קל לעבוד בשכר, לגדל ילדים, לעשות את עבודות הבית ועוד להיות נחמדה לבעל המשעמם
שלך. ביקור במועדונים מעניק להן את האנרגיה והמוטיבציה הדרושות להמשיך עם חיי
המשפחה המשמימים.
המועדונים הם הזדמנות נדירה ליהנות מחוץ לשגרה הביתית באופן בטוח. אחת הלקוחות במועדון, מֶגוּמי, אומרת: "מפחיד לפגוש מישהו שאני לא מכירה. מי יודע אם הוא לא ייקח את היחסים
שלנו ברצינות ויהרוס את המשפחה שלי? עם המארחים, אני לא צריכה לדאוג. הם מבינים את
הגבולות".
נוסף על כך, התרבות היפנית מעריצה נשים
צעירות ומצפה מנשים מבוגרות לשבת בבית ולחסוך כסף עבור הילדים. במועדונים הנשים יכולות
לחזור לזמן קצר לימי הנעורים, להתהולל, להוציא כסף ועוד לקבל על זה מחמאות ולהרגיש
שוב צעירות ומחוזרות. במועדון הן לא צריכות לשרת את הבוס, הבעל והילדים. הן אלה
ששולטות בחוויה ונהנות מהחיזורים האינטימיים של המארחים, שתמורת התשלום הנכון מתעניינים בהן ורוצים
להכיר אותן. אחת הלקוחות טוענת: "החוויה הרומנטית במועדון נותנת לך השראה
למצוא את היופי הפנימי שלך".
עבור המארחים, החוויה קצת פחות מעוררת
השראה. הם נאלצים להתחרות בזה כדי להשיג לקוחות: מי שיצליח, יעלה לראש ההיררכיה
ויזכה במחמאות ובבונוסים מהמעסיקים; מי שייכשל, יפוטר. רובם ייכשלו ולא יתעשרו, אבל כמו הלקוחות, גם הם רוצים לברוח מהמציאות. השינויים הכלכליים, שהכניסו את הנשים לשוק העבודה, הפכו
במקביל את מקומות העבודה לחסרי יציבות. בניגוד לזמנים שבהם גברים עבדו באותו מקום
כל חייהם בביטחון תעסוקתי, כיום גברים רבים נעים מעבודה לעבודה, בשכר נמוך ובלי
יותר מדי עתיד. הסיכוי להתעשר במועדון, קטן ככל שיהיה, מאפשר להם לחלום על עתיד
טוב יותר.
מאחורי החלומות של המארחים מסתתרת עבודה
קשה ונצלנית. הם נקנסים ב-500$ על כל יום עבודה שהם מפסידים, אלא אם הודיעו על כך
עשרים וארבע שעות מראש. הם נקנסים ב-5$ על כל דקת איחור. הם נקנסים אם הם לא
מצליחים לגייס למועדון מספיק לקוחות בימים מסוימים, או אם לא מכרו מספיק כרטיסים
לאירועים מיוחדים. אם מארח רוצה להתפטר, הוא מחויב להודיע על כך חודש מראש, אחרת
יפסיד את כל רווחי החודש. ואם הלקוחות שלהם לא משלמות את חובותיהן למועדון, וזה
קורה לא מעט, הם מחויבים לשלם את הכסף במקומן, מה שגורם לרבים מהם לאבד את כל
כספם.
המועדונים פתוחים 365 ימים בשנה, והמארחים עובדים כמעט בכל יום בגלל הפחד לאבד לקוחות. בזמן העבודה עצמה אין להם מנוחה - אם אין הרבה לקוחות, הם אמורים לעמוד ברחוב בניסיון לשכנע עוברות
אורח להיכנס למועדון. כמו עובדים בתאגידים אחרים, המארחים סובלים מעבודת-יתר
ועייפות כרונית, שלא לדבר על אלכוהוליזם – הבונוסים שלהם תלויים בכמות ואיכות
האלכוהול והמזון שהלקוחות יקנו. רבים מהמארחים נוהגים להקיא בקביעות כדי להיפטר
מהאלכוהול ששתו. בהתאם לתרבות היפנית, קשיי העבודה מתורגמים אצל המארחים לתחושת
גאווה – הם מקריבים את עצמם למען העבודה!
כמו בתאגידים המודרניים, אין גבולות
ברורים בין שעות העבודה של המארחים לבין שעות הפנאי שלהם. הם אמורים לדבר, להיפגש
ולשכב עם הלקוחות בכל שעות היום והלילה, ברגע שהלקוחה מבקשת, גם מחוץ למועדון.
יושי, אחד המארחים, מסביר: "האידיאל הרומנטי של נשים דורש עבודה קשה מצד
הגברים, עבודה שהיא כמעט בלתי אפשרית בעולם האמיתי. אני עובד הרבה יותר עבור
הלקוחות שלי מאשר עבור בת הזוג שלי. לא הרבה גברים היו עושים מאמץ כזה אם לא היו
מקבלים עבורו כסף. נשים מבקרות במועדונים כדי להשיג את מה שהן לא יכולות להשיג
בחיי היומיום שלהן. המארחים מספקים את זה. זאת אכן עבודה קשה. בגלל זה אנחנו
מקבלים עליה הרבה כסף".
אבל הם לא תמיד מקבלים עליה הרבה כסף,
וגם אם כן, הם נוטים להוציא את הכסף על מוצרים כמו מכוניות ספורט, שעוני יוקרה
וחליפות – מוצרים שהם זקוקים להם עבור הפנטזיה הרומנטית שהם מספקים למארחות. מאחורי
הפנטזיה והמוצרים המנצנצים, רוב המארחים חיים בדירות שותפים עלובות, עם מעט
רהיטים, ציוד וחסכונות.
העבודה במועדון משקפת את הרוח
הקפיטליסטית המודרנית: סיכון גבוה, תשואה גבוהה; בלי כאב אין רווח. היזמים הצעירים חייבים לקבל עליהם את התנאים
המנצלים של בעלי ההון בחיפוש אחר חיי התהילה. עבודת האירוח היא האפשרות היחידה של
המארחים לטפס בסולם החברתי-כלכלי, ובשביל זה הם מוכנים להמר. אחרי הכול, גם להם יש
פנטזיות משלהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה