אסירים פוליטיים רבים יצאו לחופשי בעקבות המהפכה בתוניסיה. חלקם הגדול היו סלפים, מוסלמים קיצוניים, והם ניצלו את החופש כדי לתקוף את כל מה שלא מצא חן בעיניהם. הם הציקו לנשים שהסתובבו בלי רעלה; יצאו להפגנות נגד ערוץ טלוויזיה ששידר את הסרט
פרספוליס; תקפו את הקהל בפרמיירה של
הסרט Neither God nor Master, שבו הבמאית נאדיה אל פאני מצהירה שהיא חילונית
ומבקרת את האסלאם הקיצוני;
ותקפו מכוני ליווי בטענה שהזנות מפרה ערכים מוסלמיים, אם כי הם נאלצו לעזוב בבושת פנים
אחרי שעובדות המין זיהו אותם בתור לקוחות קבועים.
הם חזרו עם לפידים. הסלפים הגשימו את
חלומם של תומכי ההפללה ושרפו את מכוני הליווי הממוסדים במדינה. עובדות המין נזכרות: "ברחנו על חיינו. הם פשוט באו ושרפו את המקום. היינו
חייבות לברוח כדי לא להישרף. [...] הם בזזו כל דבר
שמצאו והפכו אותנו למובטלות".
לאחר השריפה, 120 עובדות מין יצאו
לרחובות בדרישה להחזיר אותן לעבודה במכונים. "אנחנו יודעות שהמדינה לא יכולה
לעזור לנו כלכלית, כי המצב הכלכלי גרוע. זאת הסיבה שאנחנו קוראות לפתוח מחדש את
המכונים, כדי שלא נצטרך להתחנן לצדקה [...] המקום הזה לא סיפק עבודה רק
לנשים. הוא סיפק הזדמנויות להרבה עניים למצוא דרך להתפרנס. טבחים, מנקים, מאות
משפחות התפרנסו בזכות רובע האורות האדומים. זאת היתה קהילה".
המחאה לא עזרה. אחרי המהפכה נשארו רובעי
אורות אדומים חוקיים רק בשתי ערים בתוניסיה, בעיר הבירה תוניס ובספקס, וגם זה
בקושי – בספקס תקפו סלפים את רובע האורות האדומים ב-2011, ועזבו רק אחרי שהשכנים התאספו להגן על הנשים.
העונש על זנות לא חוקית בתוניסיה הוא
קנס או מאסר, גם לעובדות וגם ללקוחות. התנאים במכונים החוקיים המעטים שנשארו דרקוניים אפילו יותר. לפי החוק התוניסאי, עובדות מין מחויבות לגור במכון שבו הן עובדות ולא לעבוד בעבודה נוספת; לעבור בדיקה רפואית פעמיים בשבוע; לעבוד בכל יום, מלבד בזמן מחזור; ולקבל סכום קבוע על כל לקוח, כחמישה יורו, שמחצית
ממנו הולכת לבעלי המכון ולתשלום מיסים. מנהלות המכונים חייבות להיות נשים, מעל גיל 35 – ולקבל את אישור בעלן.
בתנאים האלה, לא ממש מפתיע שעובדות המין
במכונים החוקיים נמצאות במצב קשה. מחקר שנערך עוד לפני המהפכה בדק את מצבן של 188
נשים בזנות הממוסדת. גיל הכניסה
הממוצע לזנות היה 27, אבל 63% מהמשתתפות לא למדו מעבר לבית-ספר יסודי, ורק ארבע
למדו באוניברסיטה.
למרות חובת השימוש בקונדום, 61% בלבד השתמשו בו לעתים תכופות, והשאר השתמשו בו רק לפעמים. 99% סבלו ממחלת מין בשלב
כלשהו בחייהן. 87% סבלו ממחלת מין כלשהי בזמן המחקר, ורובן משתי מחלות מין או יותר
בו זמנית. מחלת המין הנפוצה ביותר היתה קלמידיה. 55% סבלו מהרפס מסוג 2.
86% עישנו סיגריות, 47% שתו אלכוהול,
ואלה עוד אחוזים נמוכים להפתיע אם מתחשבים בכך שהיו צריכות להתמודד עם 26.5 לקוחות ביום ממוצע. בין
המיסוד המחריד של המדינה לבין הפנאטיות המחרידה של הסלפים, באמת מתחשק לשרוף משהו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה