הכובשים הפורטוגלים הראשונים שהגיעו לברזיל
התלהבו מהנשים הערומות וה"מופקרות" שפגשו. הלבלר שלהם כתב למלך על "עלמות
צעירות וחינניות", שהמבושים שלהן כה חלקים ומרשימים ש"לא חשנו שום בושה
כשהסתכלנו עליהן, והסתכלנו עליהן היטב". "האיברים שלהן, מעל ומתחת
למותניים, היו כה עגולים והורכבו כל כך טוב, והמבושים חסרי הבושה שלהן היו כה רבי
חסד, שהרבה נשים פורטוגליות היו מרגישות בושה שהן לא נראות כמוהן". לא פלא
שיורש העצר הפורטוגלי, ששלט בהמשך על ברזיל, לא רצה לחזור לפורטוגל כדי לרשת את אביו
המלך.
זאת היתה התדמית של ברזיל מאז: גן עדן
אקזוטי (לגברים לבנים, כמובן). זאת גם התדמית של העיר נאטאל כיום, ובעיקר של פונטה נגרה,
הרובע שבו מתמקד מחקרה של Marie-Eve Carrier-Moisan, שעליו מבוססת רשומה זו. העיר נאטאל מכונה City of Pleasure, ולפעמים גם Sun City,
מפני שהשמש זורחת בה זורחת 300 ימים בשנה. תיירות היא התעשייה העיקרית שלה.
Ponta Negra מכונה לפעמים Puta Negra, לאור הכמויות הגדולות של
תיירים ועובדות מין שמסתובבים שם. 98% מהתיירים הזרים הם אירופאים ולא אמריקאים,
בעיקר איטלקים, בזכות הטיסות הישירות מאירופה.
בלילה או שניים של עבודה בזנות אפשר
להרוויח משכורת של חודש שלם בעבודה אחרת. כמו שאומרת אחת מהנשים, "תיירוּת מין
היא ההכנסה הטובה ביותר עבור נשים יפות". נשים בנאטאל ובבאהיה לא מרגישות
מנוצלות כשהן יוצאות עם תיירי מין. הן מרגישות מנוצלות בעבודות אחרות, שבהן הן מרוויחות שכר נמוך
בתנאים קשים.
הנשים בתיירות המין בברזיל אינן רואות
בעצמן "עובדות מין". מבחינתן הן חובבניות, שיוצאות עם גברים כרגיל, רק
מקבלות כסף בשביל זה. הן מעדיפות את הכינוי המקומי Garotas
de Programa
(גרוטאס בפורטוגזית משמעותה "נשים", והפירוש המילולי של הביטוי הוא "אישה עם תוכנית", או אישה שנמצאת בתוכנית רווחה ולכן פונה לזנות כדי
לפרנס את עצמה). יש מי שמכנים אותן Gringologas – מומחיות לגרינגוס.
רוב הנשים בתיירות המין מבדילות בין
עצמן לבין זונות. הן יוצאות רק עם זרים ולא עם מקומיים, והן לא מקבלות כסף רק עבור
מין אלא גם עבור החברה, הארוחות והבילויים. הקשר שלהן הוא רגשי ולא רק מיני.
לדעתן, גברים ברזילאים הם אגרסיביים ורוצים רק מין, ואילו האירופאים ג'נטלמנים.
"ברזילאים חושבים שבגלל שאת זונה, את צריכה לעשות כל מה שהם רוצים. אירופאים
מכבדים אותך."
הנשים המקומיות רואות את הגרינגוס
כ"אחרים": עשירים, נחמדים, נאמנים ועדינים יותר מהמקומיים. הן חולמות
להתחתן עם הג'נטלמנים האלה. בזמן שהתקשורת, הרשויות והפמיניסטיות מציירות את תיירי
המין כנצלנים, הנשים המקומיות מתארות אותם כגברים אידיאלים. הם מזמינים אותן
למסעדות ומועדונים, נותנים להן מתנות ולפעמים אפילו מזמינים אותן לאירופה. הגארוטאס
אומרות עליהם:
"יש בהם
יותר מכסף", "ברזילאי בשביל סקס, גרינגו בשביל חתונה", ו"הברזילאים
רק רוצים להשפיל אותי. גרינגוס מתנהגים כלפינו לא רק כמו בני אדם, אלא כמו נסיכות."
כשהן עובדות בתיירות המין, הנשים סובלות
מסטיגמה של החברה המקומית נגדן, ומצד שני זוכות להערכה מצד התיירים הזרים. אחת מהן,
איסבלה, מסבירה איך היא מגדירה את עצמה כנגד הסטיגמה: "אני מגדירה את עצמי
כאישה שרוצה לשלם את החשבונות שלה, ולא באמת משנה איך אני משיגה את זה. אני רואה
אנשים משחיתים את עצמם הרבה יותר בשביל הרבה פחות, אנשים שחיים חיים לא מכובדים.
אני מחשיבה את עצמי מכובדת גם אם אני צריכה לספק אחרים בשביל להשיג את מה שאני
רוצה. הכול בעולם הזה הוא מסחר, כולנו סוחרים במטרה לשפר את מצבנו או להגדיל את
האפשרויות שברשותנו".
הגרינגוס מעריכים את הנשים האלה, גם אם
לא תמיד מהסיבות הנכונות. רבים מהם מגיעים לברזיל כי הנשים הברזילאיות "קלות
יותר", ונהנים מהעליונות הכלכלית שלהם על נשים "אקזוטיות"
ו"ארוטיות", או בקיצור "אחרוֺת". אבל זה לא רק אימפריאליזם
מצידם: כמו שהנשים לא רואות בעצמן זונות אלא "חברות מקצועיות", כך גם
הגברים מחפשים קשרים אינטימיים כדי להרגיש נחשקים. הם לא מרגישים שהם משלמים על
מין, אלא רק "עוזרים" לנשים, הם הרי אנשים טובים שעוזרים למקומיות. הם
מחפשים בת זוג ולא רק סקס, ורוצים להרגיש שהם מפתים את האישה, לא משלמים לה ישירות
וקונים אותה.
לאור העובדה שיש יותר מקומיות
שמעוניינות במין בתשלום מאשר גרינגוס, נשים מתחרות על תשומת לבם של התיירים. לשם שינוי, הם לא
צריכים להתחיל עם בחורות, הן אלה שמתחילות איתם. כמו שאומר תייר גרמני:
“For the German woman, her pussy is a box of
treasure. For the Brazilian woman, her pussy is a box of pleasure.”
התוצאה היא שנשים ברזילאיות מצטיירות
אצל הגרינגוס כ"חמות באופן טבעי", הסוג המושלם של נשים בגן העדן הטרופי.
הנשים ההיפרסקסואליות האלה פשוט חושקות בגברים לבנים. תיירים רבים רואים בקשר עם
מקומיות חלק טבעי מהטיול בברזיל, ולא פעילות נפרדת של מין בתשלום. הם אומרים:
"אנחנו לא כמו המקומיים, אנחנו לא כמו תיירי המין, אנחנו מתייחסים יפה לנשים
המקומיות." רבים מהם מופתעים ומתאכזבים לגלות
שהנשים החשקניות האלה רוצות לקבל תמורה כספית. הם לא רוצים זונות, לעזאזל, הם
רוצים נשים רגילות לגמרי, שבמקרה כל מה שהן רוצות זה אותם וסקס.
ואכן, המטרה הסופית של הנשים היא למצוא
גבר זר שיוציא אותן מהחיים האלה. "החיים האלה" משמעותם אינם דווקא מין
בתשלום, אלא החיים חסרי התקווה של נשות המעמד הנמוך הברזילאי, שאין להן לאן לשאוף.
המכשולים העומדים בפניהן בדרך להגשמת המטרה אינם רק התחרות הקשה על הלקוחות או חיי
הלילה המפרכים, אלא גם גופים שונים המתנגדים לתיירות המין.
מאז שנות האלפיים התקיימו בנאטאל
קמפיינים ציבוריים רבים נגד תיירות מין, בהשתתפות גורמי ממשל, אקדמאים, עמותות,
ארגונים פמיניסטיים וארגונים של תושבים מקומיים. כדי להצטייר כמי שעושות משהו,
הרשויות יצאו ב-2006 למבצע נגד "תיירות מין עם קטינים". מאות שוטרים פשטו על אתרי
התיירות ועצרו מאות תיירים. אף אחד מהם לא נעצר בעוון עבירות מין, אלא על אחזקת
מריחואנה, שוטטות ללא דרכון או שהייה בעיר אחרי תוקף הוויזה. שלושה ברים נסגרו –
כולם בגלל עבירות בריאותיות ולא בגלל זנות. למעשה, במהלך המבצע לא נמצא אפילו תייר
אחד שקיים יחסי מין עם קטינים. זה לא הפריע לתקשורת לדווח על
"הצלחה גדולה במבצע של רשויות נאטאל נגד תיירות מין".
בשנים הבאות הרשויות המשיכו בקמפיינים
נגד תיירות מין, עם שלטים בשדה התעופה ובאזורי התיירות: "אם באת ליהנות
מנאטאל, ברוך הבא. אם באת בשביל תיירות מין, תחזור בבקשה הביתה". התמונות על
השלטים ציירו גבר עם קונדום על ראשו, תחת הכיתוב: "זה לא יגן עליך מפני
הבושה".
למעשה, הקמפיינים האלה רק פגעו בנשים
העובדות בתיירות המין. הקמפיינים שנועדו להציל נשים רק גרמו להן להיות מבודדות
יותר וחיזקו את הסטיגמה נגדן. הם הגבירו את הדיכוי המשטרתי נגדן, ואילצו אותן
להמשיך לעבוד בעבודות שמהן ברחו כדי לעבוד בתעשיית המין. כשנשות האליטה דורשות
להפסיק את תיירות המין, הן מנציחות את נשות המעמד הנמוך בתור המשרתות שלהן בשכר
מינימום.
כשהאליטות מנסות להפסיק את תיירות המין,
הן בעצם רוצות לשמר את המונופול שלהן על עסקים, ולא לאפשר לעסקי תיירות להתחרות
בהן. פעם החופים היו שייכים להן, עכשיו הגיעו פתאום אנשים מהמעמד הנמוך, כל
מיני שחורות המוניות שמנסות לתפוס תיירים, ואת זה מעמד הביניים לא מוכן לסבול.
מבחינתו, שחורות=זונות=לא רצויות. אפילו נשים לבנות מקומיות, שיוצאות עם זרים אבל
לא מחשיבות את עצמן לזונות, סולדות מזונות שחורות. מבחינת הפמיניסטיות הלבנות,
הנשים השחורות הן עניות מדי, חסרות השכלה וסובלות מתודעה כוזבת, ולכן לא מבינות מה
טוב בשבילן.
התוצאה היא שחברי האליטות והממסד
מתנגדים לתיירות המין:
המדינה: פוחדת מיחסי ציבור רעים בגלל
הזנות.
העמותות: מקבלות כסף על קמפיינים נגד
זנות.
הפמיניסטיות הלבנות: חושבות שנשים שחורות
לא מבינות.
מעמד הביניים והמעמד הגבוה: לא מרוצים
שבזכות התיירים, נשים שחורות עניות יכולות לבלות באותם מקומות בילוי כמוהם.
בעלי עסקים מקומיים: לא מרוצים שבעלי
עסקים זרים משתלטים על חופים ועסקים.
כולם מבטאים את הבעיות שלהם עם נשים
עניות דרך התנגדות ל"תיירות מין". באותו זמן, הנשים העניות רוצות להיות עם התיירים, בדיוק בשביל שיהיו להן את אותן הפריווילגיות השמורות לכל אלה שמתנגדים
לתיירות מין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה