סיכום ספר: pread$

"הרבה אנשים אומרים: 'יש לנו עקרונות מוסריים טובים.' גם לנו יש עקרונות מוסריים טובים, אבל יש לנו גם הרבה רעב. והרעב הזה הוא מה שהפך את עבודת המין לנחוצה מבחינתנו." מאריס בריגאטי, עובדת מין מכסיקנית ומייסדת בית בטוח לעובדות מין במכסיקו סיטי, בריאיון למריסה בריגאטי, עובדת מין אמריקאית אנרכיסטית.

לא מספיק נשים יודעות שבין 2005 ל-2011 יצא בארה"ב מגזין יוצא דופן, שנכתב על-ידי עובדות מין עבור עובדות מין.$pread  היה שמו, והוא הופץ באלפי עותקים לעובדות מין בכל רחבי המדינה. המגזין עסק בכל הנושאים הקשורים לעובדות מין ולתעשיית המין. ב-2015 יצא ספר שמאגד את מיטב המאמרים שהיו בו.

הספר מחולק לשבעה נושאים שונים: מקום העבודה, העבודה, משפחה ויחסים, לקוחות, אלימות, התנגדות, ותקשורת ותרבות. מגוון הנושאים המרשים מזכיר שעובדות מין אינן חד ממדיות כמו שהתקשורת מציירת אותן. הספר מקיף מבחר נושאים, אבל כפי שכותבות העורכות בהקדמה, הוא נוטה לטובת עובדות מין פריווילגיות יחסית, שרובן משכילות, סיסג'נדריות ולבנות, אף-על-פי שעורכות המגזין ניסו לגייס מגוון רחוב של כותבות. דווקא הגיליון האחרון של המגזין הוקדש לנושא הגזע בעבודת מין, וכתבו בו בעיקר אפרו-אמריקאיות.

המאמר הראשון בספר הוא גם אחד הטובים והמבדרים ביותר שבו. איב ריידר (Eve Ryder), זונת רחוב ונערת ליווי לשעבר, מספרת בו על לקוח יוצא דופן. בנקאי השקעות עשיר, שמאז מחאות סיאטל ב-1999 חלם לשכב עם נערת מחאה אנרכיסטית, בזמן שהיא נוזפת בו שהוא חזיר קפיטליסטי גדול ורע. ריידר השתתפה במקרה במחאות סיאטל, אם כי בתור סוציאליסטית ולא אנרכיסטית. זה היה מספיק טוב בשבילו. הם העבירו את השעה הבאה כשהיא חובטת בישבנו, מסבירה לו שהסיבה היחידה לקיומו היא יצירת תקציב חיובי עבור המעמד השליט, ונוזפת בו שהפנטזיה שלו על נערת מחאות היא ניצול של הפריוויליגיה המעמדית והפטריארכית שלו.

מאמרים מעניינים נוספים בחלק הזה: מונה סאלים (Mona Salim), חשפנית ממוצא הודי, שמוחה על ההתייחסות התמידית אליה בתור "אקזוטית"; טריקסי פונטיין (Trixie Fontain), שחקנית פורנו שנהנית לצלם את עצמה בזמן מחזור, ומוחה על הטאבו בנושא; וצילומים של מכון ליווי בנבאדה מאת העיתונאית והצלמת ארין סיגל.

הפרק על העבודה מתייחס לסוגיות פוליטיות חשובות, כמו האם אפשר להצדיק עבודה עבור סרסורים, או ההתנגדות להגירה שמתבטאת גם בהתנגדות לזנות; הריאיון עם מנהלת בית המחסה לזונות מבוגרות במכסיקו סיטי, שממנו הגיע הציטוט שבתחילת הרשומה; ומאמר על ההגירה הפנימית של עובדות מין בהודו (מדינה עם איגוד חזק של עובדות מין, שמונה כ-65,000 חברות).

החלק על משפחה ויחסים נפתח במאמר מבריק של קתרין פרנק (Katherine Frank), חשפנית לשעבר ודוקטור לאנתרופולוגיה תרבותית בהווה, שכותרתו היא: "להרחיק אותה מהמוט: הזכות של בתי לבחור". היא מסבירה איך תגיב אם בתה תרצה לעבוד בחשפנות. התשובה העיקרית ראויה לציטוט מלא:

"אז איך אני אגיב אם בתי תהפוך יום אחד לחשפנית? כנראה באותה אמביוולנטיות שבה אגיב לכל עבודה – כל העבודות דורשות מידה מסוימת של התפשרות. ללא ספק, אני יכולה לדמיין שחשפנות תלמד אותה את הערך של גופה, כמו שהיא עשתה בעבורי; שזה מקובל (וחכם) לקבוע את הגבולות של עצמך ביחס לסוגי הפעולות שאת מוכנה לעסוק בהן, ולדבוק באותם גבולות; היא תלמד לקחת שליטה על המיניות שלה; היא תתגבר על הפחד ממיניות, שנוטה לחדור לחייהם של אנשים רבים; והיא תלמד לחשוב באופן ביקורתי על מין, כוח ואהבה, ואיך שהיא רוצה לשלב את הגורמים הנפיצים ורבי העוצמה האלה ביחד (אחרי הכול, יש כל כך הרבה דרכים מתגמלות לחיות את החיים).

מצד שני, חשפנות היא עדיין עבודה עם סטיגמה, מה שאומר שהיא כוללת אתגרים אישיים שלא צריך לייפות. תמיד יהיו, לפחות באקלים הנוכחי, האנשים שיראו חשפניות כ"זבל". חשפנות היא גם עבודה פיסית: היא יכולה להיות מפרכת לפעמים, מלוכלכת (מילולית, לא מטאפורית), מתישה ומשעממת. אבל כך גם מלצרות! עבודה פיסית ובזויה היא הגורל של בני נוער רבים, ולעבודה כזאת מתלווים היתרונות של השקעה אישית נמוכה, גמישות, חוסר מיומנות ותחרות מעטה. חלק מאיתנו מוצאות חשפנות עדיפה בהרבה על לקבל הוראות כל הלילה ולחלק המבורגרים וצ'יפס ללקוחות זועפים או מטרידים. חשפנות, כמובן, גם מתבססת על הופעה. נשים נשכרות לעבודות אחרות על סמך הופעתן, או שהן מצליחות בהן בזכות המראה הנשי המסוים של המעמד הבינוני. בדרכים מסוימות, הבוטות של חשפנות יכולה להיות הקלה לעומת הדרכים הסמויות יותר שנשים מקבלות יחס מיני בעבודה ובמקומות אחרים."

ומהצד השני, אישה אחרת מספרת על חייה כבת לעובדת מין, ועל עבודתה כיום בתור יועצת לצעירים בנושאי מגדר, גזע, מעמד ומיניות.

החלק על הלקוחות בוודאי יעניין את מי שתומכות בחוק להפללת הלקוח. רוב המאמרים מסבירים דווקא שהלקוחות הם לא הבעיה. המאמר המעניין ביותר הוא הראשון בחלק הזה, מאת Mirha-Soleil Ross, עובדת מין טרנסית:

"אלכסנדר, קמיל, אַבֶּל, סשה, סימון, ראווי, ז'אן-פייר, פרנסואה, מתיו, אנג'לו, קוואן, מוחמד, אלאן, מיגל, גבריאל, רפאל, אדוארדו, קורי, בנואה, תומאס, זאיד, גילה, מוריס, אלבר, רז'אן, סדריק, קרמין, סילביין, פיליפ, קרלוס...

וכמובן שאני לא צריכה לשכוח את ג'ווווווווון!

כמה קל להפוך מיליוני גברים לסטריאוטיפ, כשלכולם מתייחסים כמו "ג'ון". אפשר כבר לקרוא להם דיק.

צבועים סקסיסטים שבוגדים בנשים שלהם.  בהמות חרמניות שמוכנים לקנות את הגוף של נשים. ישויות מכוערות במעילי גשם שמחפיצים נשים.

בספר שלי: חבורה של גברים נחמדים ברובים, שחוסר הנראוּת שלהם הוא כנראה החוליה החסרה להשגת זכויות לעובדות מין."

מאמר פרובוקטיבי אחר הוא של שאנל גלנט (Chanelle Gallant), אקטיביסטית קווירית, שיצאה לתאילנד כדי לבקר את תופעת תיירות המין, רק כדי לגלות שעובדות המין המקומיות דווקא מחבבות את התיירים, ומקוות שיגיעו כמה שיותר כאלה. הגברים הזקנים והמכוערים שראתה גלנט, נראו לתאילנדיות המקומיות כמושכים. ובתרבות שבה מקובל גם ככה לצאת עם גברים בשביל כסף, למה לא לעשות זאת עם תיירים עשירים? גלנט שאלה ברחמים את המקומיות איך עובדות המין האמריקאיות יכולות לעזור להן, וקיבלה את התשובה: "תשלחו לנו את הלקוחות שלכן מארה"ב!"

ואם כבר פרובוקציות, אחד הנושאים הבאים הוא דיון בשאלה: "האם תגנבי מלקוחות?"

הפרקים על אלימות והתנגדות כבר קודרים ואפלים בהרבה, ומתרכזים בעיקר בחוקים נגד זנות שקיימים בארה"ב. החוקים הדרקוניים שם הופכים את עובדות המין לפושעות ומכניסים אותן לכלא. 

עובדת מין בכינוי Fabulous מספרת על לקוח אלים שהיא ברחה מביתו בעזרת חבר שהסיע אותה. הם לא יכלו לדווח למשטרה, כי המשטרה היתה עוצרת אותה על זנות ואת החבר על סרסרות. עובדת מין בכינוי Cha Cha מספרת על החיים הקשים של עובדות מין בניו-אורלינס, שלא רק שהמשטרה עוצרת אותן, הן גם נאלצות להירשם כעברייניות מין, מה שמונע מהן להשיג דירה ועבודה גם אם יפסיקו לעבוד בזנות. פרין רוסין (Prin Rousin), אמנית ועובדת מין, כתבה סיפור קורע לב בתמונות על חברתה שנרצחה על-ידי לקוח. המשטרה מעולם לא מצאה את הרוצח. לין טנסי (Lynne Tansey) הרגה מתוך הגנה עצמית לקוח אלים שניסה לרצוח אותה. המדינה האשימה אותה ברצח. גם אחרי שזוכתה במשפט, המדינה החליטה שהיא אינה זכאית לפיצויים לקורבנות עבירה.

הסיפור המצמרר ביותר נכתב על-ידי העיתונאית והחשפנית קתרין פלאטו (Catherine Plato), שמספרת על מקרה אונס בפילדלפיה. עובדת מין הוזמנה על-ידי לקוח אחד, וכשהגיעה אליו נתקלה בארבעה גברים שאנסו אותה באיומי אקדח. גבר חמישי שהגיע למקום הוזמן על-ידם להשתתף באונס, אך ריחם עליה ועזר לה לעזוב את המקום. היא התלוננה במשטרה והאנסים נעצרו והגיעו למשפט. השופטת דחתה את כל האישומים על תקיפה מינית, והחליפה אותם ל"גניבת שירות" בלבד. לטענתה הפשע היחיד היה שהם לא שילמו לעובדת המין. העובדה שהם איימו באקדח והכריחו את עובדת המין לשכב איתם בניגוד לרצונה לא עניינה את השופטת, שעוד הוסיפה שמקרה כזה "מקטין את המשמעות של מקרי אונס אמיתיים ומשפיל נשים שבאמת נאנסו."

המקרה עורר סערה תקשורתית, שלא השפיעה על ההחלטה. השופטת נבחרה לכהן בתפקידה שש שנים נוספות.

בתור מגזין שפנה לעובדות מין, יש בספר גם מאמרים חשובים על שימוש בקונדומים, ארגוני עזרה והתמודדות עם החוק, כמו גם מאמרי ביקורת על הסנסציונליזם של התקשורת בדיווחיה על זנות.

אוסף המאמרים של $pread לא תמיד מעניין, לא אחיד ברמתו, לא מייצג את כל עובדות המין ולא עוסק בכל ההיבטים של עבודת מין. ועדיין, מדובר בחומר קריאה חשוב, שחושף לציבור נושאים רבים שמעסיקים את עובדות המין, ואי אפשר להתעלם מתרומתו הגדולה של המגזין לקידום הדיון בנושא.