לבייש ולהאשים: הפללת הומוסקסואליות וזנות בפפואה גינאה החדשה

כשהקולוניאליסטים הגיעו לפפואה גינאה החדשה, היתה להם מטרה ברורה: "הגענו לפפואה אך ורק כדי לשרת את המטרות שלנו עצמנו, ואסור לשכוח את העובדה הזאת כשאנחנו מתעסקים עם הילידים" (סר וויליאם מקגרגור, המושל הראשון של פפואה, 1912). גם האמצעים היו ברורים: "חייבים למגר את האוטונומיה הפוליטית, המנהגים הכלכליים, האמונות הדתיות וההרגלים המיניים של הילידים, אם הם מאיימים על השליטה האירופאית או פוגעים במוסר האירופאי" (סטפן וינזור ריד, אנתרופולוג שנשלח על-ידי ארה"ב למחקר בגינאה החדשה, 1943).

אז זה מה שהקולוניאליסטים עשו. הם התחילו בחקיקה מגבילה על כל היבט בחיי הילידים: "חלק מהילידים יודעים לשמור על בגדיהם נקיים ולא ללבוש אותם כשהם רטובים, אבל רבים אחרים טיפשים, לובשים אותם כשהם מלוכלכים ונשארים איתם אפילו כשהם הולכים לישון רטובים. כדי להגן על הגברים והנשים הטיפשים האלה, חייבים לחוקק חוק בנוגע ללבישת בגדים."

כדי להגן על עצמם מפני הגברים והנשים הטיפשים האלה, הלבנים חוקקו חוקי הפרדה גזעית ומיד התפנו לטפל במיניות של הילידים. מין מחוץ לנישואים, בגידות, זנות ו"קשרים לא מוסריים" בין גברים הוצאו מחוץ לחוק.

פפואה גינאה החדשה זכתה בעצמאות ב-1975, אבל יחסה של המדינה העצמאית למין לא היה שונה מזה של הקולוניאליסטים. החוקה החדשה לא אסרה על הזנות עצמה, אבל אסרה לחיות על רווחי זנות. זה הספיק לפסק-דין תקדימי נגד אישה שקיבלה תשלום על מין: "אין ספק שהזונה קיבלה כסף עבור שירותים שהיא סיפקה בתור זונה, והרוויחה כסף שלא היתה יכולה להרוויח אם לא היתה זונה. זה אומר שהיא חיה על רווחי זנות". מאז ועד היום, נשים שמקיימות מין בתשלום נעצרות שוב ושוב. נטען נגדן שהן גורמות להפרעה בציבור, לפגיעה בערכים נוצריים ולהפצת מחלות.

החוקה החדשה היתה אפילו נוקשה יותר בנוגע להומואים: עונש המקסימום על יחסי מין בין גברים הוא 14 שנים בכלא. באופן אירוני, החוק הוא נגד זונות והומואים, אבל לא נגד זונות ממין זכר. גברים שמקבלים תשלום על מין מואשמים במין עם גברים, לא במין בתשלום.

הספר שעליו מבוססת הרשומה. ניתן להורדה בחינם

ב-1975 הורשע נער בן 15 שמכר מין ונכנס לכלא לתשעה חודשים של עבודת פרך. שני הגברים ששילמו לו על המין קיבלו קנס של 50$. כתב התביעה ציין שהם היו "קורבנות של זונה ממין זכר". ב-1996 שופט הרשיע גבר שקיים יחסי מין עם תייר: "נכנסת לחדר המלון עם גבר אירופאי והתחלתם לקיים יחסי מין זה עם זה. [...] תאוות בשרים מנוגדת לצו הטבע והיא פשע חמור ומתועב, התנהגות של חיות שחייבת להיפסק [...] כתוצאה ממעשיך הצבת את עצמך, את הוריך ואת משפחתך בסיכון ללעג, בושה והצעות מיניות. אני גוזר עליך שנתיים מאסר ועבודות פרך".

בתי המשפט בימינו פחות נוטים להרשיע הומואים וזונות, אבל החוקים מאפשרים למשטרה לסחוט אותם, להתעלל בהם ולאנוס אותם. המשטרה פושטת על זירות זנות, מפשיטה את העובדות בהן, מכריחה אותן לבצע פעולות מיניות מחרידות, מצעידה אותן ב"מצעד בושה" ברחובות העיר ואז עוצרת אותן (אחסוך לכן תיאורים גראפיים של הפשיטות כאלה – תאמינו לי שהן מחרידות). שוטרים אונסים הומואים: "הם בכל מקרה כאלה, אז מותר לנו", ויודעים שאי-אפשר להתלונן נגדם מפני שהומוסקסואליות אינה חוקית.

אי אפשר שלא לתהות מדוע החוק מרשיע נשים שמקבלות תשלום על מין, ולא מרשיע גברים שעושים אותו דבר. לפי האנתרופולוגית כריסטין סטיוארט, אחת הסיבות היא שנשות המעמד הבינוני מציגות בכוונה את נשות הכפרים כיצורים חסרי ישע, כדי להסיר את פחד הגברים מפני התקדמותן של נשים חזקות. מבחינת הנשים הבורגניות, נשים בזנות הן סכנה – הן לא כנועות מספיק, הן מפרות את הסדר של הנשים הטובות ומציגות התנהגות נשית פרועה לציבור הגברי, ולכן  צריך להחזיר אותן למקומן הטבעי בכפר.

"כן, מכוני ליווי זה דבר רע. אם החוקים ירשו להקים אותם, איפה נשים טובות כמונו ימצאו גברים?" Post-Courier, 21 December 1981

סטיוארט מספרת שכל עובדי המין הגברים במחקרה אהבו את עבודתם ולא היו עוזבים אותה בשביל עבודה טובה במשרד. הם מגשימים את התשוקות המיניות שלהם ומרוויחים מזה כסף. לעומתם, כל עובדות המין הנשים שנאו את עבודתן והיו שמחות לעזוב אותה. הנשים עובדות בזנות בשביל לשרוד, מפני שהשכר בעבודה הרגילה שלהן אינו מספיק (ל-75% מהן יש עבודה נוספת, ויש להן רק שישה לקוחות בשבוע ממוצע). 

עובדות המין לא פוגעות באף אחד – אבל החוק קובע שהן פושעות. את התוצאות העגומות של הפללת הזנות אפשר לראות במחקר Askim na Save (Ask and Understand): People who sell and exchange sex in Port Moresby. המחקר נערך ב-2010 בפורט מורסבי, בירת פפואה גינאה החדשה, בהשתתפות 441 נשים, 96 גברים ו-56 נשים טרנסיות. 

הגיל החציוני של המשתתפים היה 26. הגיל החציוני לכניסה לזנות היה 19. 63% מהנשים התחילו למכור מין בין הגילאים 16 ל-20. 10% התחילו לעבוד לפני גיל 15.

25% מהנשים ו-13% מהגברים סבלו מאלימות פיסית של המשטרה בחצי השנה האחרונה. 6% סבלו גם מאלימות מינית של המשטרה. 38% מהנשים סבלו מאלימות של בן משפחה ו-10% מאלימות של חבר קהילה. בפפואה גינאה החדשה, עם הדיכוי החוקי והחברתי הישן, עובדות המין סובלות מהמשטרה ומהמשפחה יותר מאשר מהלקוחות. 

למרבה הצער, זה לא אומר שאין לקוחות אלימים. 16% מעובדי ועובדות המין סבלו מאלימות מינית של לקוחות ו-6% מאלימות פיסית שלהם. מכיוון שהזנות אינה חוקית, אין אפשרות להתלונן במשטרה על הלקוחות. 

כ-19% מהנשים הן נשאיות איידס, וכמוהן 9% מהגברים ו-24% מהנשים הטרנסיות. כ-24% מהנשים ו-6.5% מהגברים סובלים מסיפיליס. רק 37% מהמשתתפות השתמשו תמיד בקונדום למין וגינאלי; 41% מתוכן לא השתמשו בקונדום פשוט בגלל שלא היה להן קונדום.

עורכות המחקר קראו לאי-הפללה של זנות. מאז תחילת שנות האלפיים עלו הצעות פוליטיות שונות להפסיק את הפללת עובדות המין. אף אחת מהן לא התקבלה.